הגעת הרכבת מנורמנדי, תחנת סן-לזאר, 1877: אדים שנהפכו למזג אוויר תחת זכוכית
פריז, 1877: סככת הרכבת של זכוכית וברזל
הגעת הרכבת מנורמנדי, תחנת סן-לזאר הוא ציור שמן על בד שצייר קלוד מונה ב-1877, והוא מוחזק כיום במוזיאון המכון לאמנות של שיקגו.
תחנת סן-לזאר הייתה באותה שנה תחנת קצה פעילה בפריז, התחנה שקישרה בין הבירה לבין נורמנדי ולבין הפרברים שמצפון וממערב לעיר. הציור מכניס את הצופה אל תוך סככת הרכבת של זכוכית וברזל.
מונה, שנולד ב-1840, כבר הציג עם הציירים העצמאיים שנודעו לימים כאימפרסיוניסטים. עבודה בתוך תחנה העמידה לרשותו סוג אחר של אור למחקר, אור מסונן מבעד לגג ברזל וזכוכית, במקום השמיים הפתוחים שצייר שנים רבות לאורך נהרות וחופים.
המכון לאמנות של שיקגו, המחזיק בבד זה, מתאר את גג הזכוכית והברזל של הסככה, את קיטור הקטר הלכוד תחתיו, ואת אור היום העובר מבעד לחלקי הזכוכית הגדולים שמעל לרציפים. מונה התייחס לשילוב הזה, קיטור הממלא מבנה ברזל וזכוכית, כמוטיב שחזר אליו יותר מפעם אחת ביצירתו.
זירה אחרת של מונה, גן ולא תחנה, מופיעה בסיפור על קאמיל מונה בגן בארז'נטיי. לצד אותו גן, התחנה הזאת היא חלל פנימי סגור ובנוי, עשוי תומכות ברזל וזכוכית תחת גג ולא תחת שמיים פתוחים.
בתוך הסככה: ברזל, זכוכית וענן קיטור מתרומם
הקומפוזיציה בנויה על הסככה עצמה. תומכות ברזל כהות, בצבעי טורקיז וירוק-כחול, מתרוממות משני צידי הבד ונפגשות קרוב לראשו ברכס, כשהן נראות מלמטה כך ששני המדרונות נמשכים מעבר לשולי הבד. מבעד לרווחים שבברזל מחדירות שמשות הזכוכית אור קר וחיוור על כל הסצנה.
בקצה הרחוק של הסככה, במקום שבו הגג נפתח אל החוץ, האור נעשה כחול-לבן רך ודהוי, והבניינים שמעבר לתחנה נשטחים לכתמי כחול-אפור. הפתח הזה הוא הקטע הבהיר ביותר בציור, והנקודה שבה נפגשים הקווים המתכנסים של הרציפים והגג.
הקטר ניצב מימין למרכז, טריז ירוק-שחור כהה עם ארובה גבוהה וצרה. הוא תופס חלק קטן מהבד לעומת מה שהוא מייצר: עמוד קיטור העולה מהארובה ומתפשט לענן רחב וחיוור על פני כל הרבע העליון הימני של התמונה, בלבן, בתכלת חיוור ובאפור-לילך רך.
על הרציף שלצד הקטר עומדת וממתינה המון דמויות כהות וצרות, כל אחת בנויה מכמה משיכות מכחול מהירות של מכחול טעון. ליד שורת קרונות כהים משמאל עומדת דמות אחת על גג קרון ואחרות נעות לאורך מסלול המסילה. לאף אחת מהן אין פנים שאפשר לתאר.
עמוד תאורה ירוק בודד ניצב זקוף במרכז הקדמה, כנגד המשיכה האופקית של הרציף. הקרקע מונחת במשיכות ארוכות ורפויות של ירוק, אפור וורוד עמום, כשהמסילות נמשכות אל השמאל התחתון ונגיעה של כתום שוברת את הטווח הקר של שאר הבד.
על פני חלק ניכר מהבד מחברות קצוות רכים בין הקיטור לאור החיוור מבעד לזכוכית. סימנים כהים בגג ובקטר נותרים מובחנים כנגד הערפל הזה. מונה חתם ותיארך את הבד "Claude Monet 77" בפינה השמאלית התחתונה, באותה יד רפויה שאפיינה את שאר התמונה.
קריאת הקיטור: תחנת קצה רגילה כנושא לאור
הנושא הוא תחנה ברגע הגעתה של רכבת, אך מעט מהתמונה מתעכב על הרכבת כעל מכונה. הקטר הוא צורה כהָה וקהה, כשהדוד והארובה מונחים כמסות שטוחות ולא מצוירים. הקיטור של הקטר ממלא את הבד במקום זאת, מסונן מבעד לגג הזכוכית עד שהוא מתנהג כמו מזג אוויר בתוך הבניין.
מונה צייר את הסככה כפי שצייר נהרות וחופים, כנושא לאור העובר בתוכה. גג הזכוכית מחדיר אור יום אל הקיטור, וזה נותן לאור משהו להיאחז בו.
הדמויות על הרציף נקראות כנוסעים ומטיילים, צורות אנונימיות המייצגות את התנועה הרגילה של תחנת קצה פעילה.
מונה נשא את אותו עניין באטמוספרה גם אל נושאים עירוניים אחרים בהמשך חייו, בהם הערפל מעל התמזה בלונדון, כפי שמתאר עמוד גשר ווטרלו, אפקט אור שמש. בשני הציורים מספקת סביבה בנויה ומודרנית את האור המעורפל והמשתנה שהוא בילה שנים בציורו באוויר הפתוח.
הבד בשיקגו ומידותיו בקטלוג
הגעת הרכבת מנורמנדי, תחנת סן-לזאר מוחזק במוזיאון המכון לאמנות של שיקגו, המוזיאון שמקטלג ציור שמן על בד זה מ-1877. הבד המצויר מודד 60.3 × 80.2 ס"מ (23 3/4 × 31 1/2 אינץ'), גובה לפני רוחב.
במסגרת, הבד מודד 80.7 × 100.4 × 10.2 ס"מ (31 3/4 × 39 1/2 × 4 אינץ'), עומק המסגרת המלא כשהבד מותקן בתוכה. הקטלוג רושם את מידות המסגרת בנפרד מהבד המצויר. מידות אלו עוזרות לזהות את המקור; הן אינן קובעות גודל של רפרודוקציה או מרחק צפייה.
רפרודוקציה מביאה את אותה קומפוזיציה אל קיר בבית, בכל גודל שהחדר דורש, ועמוד המוצר מפרט את הגדלים הזמינים אם מידותיו של המוזיאון אינן מה שהחלל צריך.
בחירה בין שמן מצויר ביד לבין הדפס של תחנת סן-לזאר
רפרודוקציה מצוירת ביד נעשית בהזמנה אישית בידי צייר סטודיו העובד בשמנים על בד כותנה. קורות הגג האלכסוניות והסימנים הרפויים בקיטור דורשים קצוות שונים. יש לחפש מבנה ברור בברזל ויחס רך יותר לענן שמעל לקטר.
שמן מצויר ביד שומר על פני השטח הזה, מורם במקום שבו הונחו הקיטור והברזל בשכבות עבות, כך שהאור בחדר יכול להבחין במשיכות המכחול המובלטות. ציור השמן ביד אורך 2 עד 4 שבועות. הדפס בד ארכיוני נושא את אותה תמונה שטוחה, ללא הצבע המובלט, והדפסתו אורכת 2 עד 4 ימי עסקים.
זוהי קומפוזיציה כהָה וקרה הבנויה מירוקים-כחולים, אפורים וקיטור לבן, עם רק כמה נגיעות חמות של כתום וורוד בקרקע. הירוקים-כחולים מתאימים למסגרת שחורה או אגוז כהה, והתמונה מחזיקה מעמד בכניסה או על קיר חדר עבודה שבקרבתו יש מתכת או עץ כהה. עמוד המוצר מציג את אפשרויות המסגרת ואת הגדלים השומרים על פרופורציות הציור.
האספקה לאחר שליחת פריט אורכת 5 עד 7 ימי עסקים. המשלוח חינם ומבוטח לכל העולם בשליחות אקספרס. כל הזמנה מגיעה עם תעודת אותנטיות וערבות החזרה, כך שאפשר לשלוח אותה בחזרה אם אינה מתאימה לקיר. לבד מגולגל במקום מתוח או ממוסגר, יש לבדוק בעמוד המוצר אילו אפשרויות בד מגולגל מוצעות כעת.
שאלות על הציור הזה של תחנת סן-לזאר
מה בעצם קורה בציור הזה?
רכבת מגיעה תחת גג הזכוכית והברזל של תחנת סן-לזאר ב-1877. הקיטור של הקטר עולה אל הרבע העליון הימני של הבד, מואר באור יום מהקצה הפתוח של הסככה.
האם מונה צייר את התחנה הזאת יותר מפעם אחת?
כן, הוא חזר אל הסככה בעלת גג הזכוכית ואל הקיטור שלה יותר מפעם אחת. עמוד זה מתאר רק את הגרסה מ-1877 המוחזקת במכון לאמנות של שיקגו.
האם הגרסה המצוירת ביד באמת מצוירת ביד?
כן, בידי צייר סטודיו בכיר העובד בשמנים על בד, צייר אחד לכל בד, בלי שום דבר מודפס או מועבר בכל שלב.
איזה גודל מתאים לחדר קטן יותר?
אפשר להזמין רפרודוקציה קרוב לגודל הבד של המקור, או קטנה יותר. עמוד המוצר של הציור הזה מפרט את הגדלים הנשמרים בפרופורציה למקור.
מה ההבדל בין השמן לבין ההדפס?
השמן בנוי מצבע אמיתי ביד ואורך 2 עד 4 שבועות. ההדפס משחזר את אותה תמונה שטוחה על בד ואורך 2 עד 4 ימי עסקים.
עוד מהאוסף הזה
הביאו את הציור הזה הביתה
בחרו רפרודוקציית שמן מצוירת ביד לגימור מכחול אמיתי, או הדפסת קנבס ארכיוני לגרסת תמונה חדה בסגנון מוזיאון. כל גודל שומר על הפרופורציות המקוריות.
צפייה ביצירה ובאפשרויות
קריאה נוספת
אימות המקור בThe Art Institute of Chicago רשומת אוסף והמשך ליצירות קשורות בקטלוג.