תיאור
נהר תעשייתי מטושטש ממלא את שני השלישים התחתונים של הבד, מצויר כמעט כולו בכחול, ופניו נשברים מימין בכתם נוצץ של כתום, זהב וסגול, במקום שבו שמש נמוכה פורצת דרך עשן וערפל ופוגעת ישירות במים. מעבר לנהר, צללית כהה של בניין מפעל עם ארובה גבוהה יושבת נמוך באופק, מצוירת כצורה כמעט שטוחה בכחול-סגול עמוק כנגד שמיים ספוגים פיח וערפל.
מעל האופק הזה, השמיים אינם כחולים כלל אלא תערובת סמיכה ומסתחררת של סגלגל, ורוד סלמון וכתום חלודה, צבעי עשן פחם המוארים מאחור על ידי שמש שלעולם אינה מופיעה במלואה כדיסקה, אלא רק כצבע מפוזר וזוהר המתפשט באופן לא אחיד דרך האובך. מונה צייר נוף זה שוב ושוב מחדר המשקיף על הנהר, ועבד על אותו גשר ואותו קו רקיע של המפעל בשעות שונות כדי לעקוב אחרי האופן שבו הערפל משנה את צבעו במהלך היום, והבד הזה לוכד אחד מן הרגעים החמים והמוארים יותר באותה סדרה, אור שמש הנאבק בזיהום במקום להיחסם על ידו.
מה שמבדיל את התמונה מציורי הנהר הצרפתיים שלו הוא הכיעור הגלוי של נושאה, שהופך למשהו זוהר: ארובה וערפל תעשייתי מצוירים באותה עבודת מכחול רופפת ושבורה שהעניק לפרחי חבצלות המים, הוכחה ששיטתו הייתה תלויה פחות ביופיו של המוטיב ויותר בהתנהגותו של האור העובר דרך האטמוספרה. דיכוי כמעט מוחלט של פרט מצויר, הגשר עצמו בקושי קריא, דוחף את הציור קרוב להפשטה לתקופתו.
הכחול השולט בו, המחומם בפס אחד של כתום זוהר, מעניק לבד נוכחות ממשית על קיר בלי לגלוש לראוותנות, מן הציורים שמשנים מצב רוח עם אור החדר, עגמומי יותר באור קר וחמים יותר לאור מנורה, ומהותי דיו בצבעו כדי לשאת קיר בפני עצמו.
